מה יוגה יכולה ללמד אותנו על "גבולות"?

מאת: ד"ר מארק זלוצ‘ין | פורסם בשעה: 12:24 |

אחרי שהעליתי שבוע שעבר את השאלה "למה, בעצם, אנחנו צריכים גבולות?", מיד ידעתי שחייב להגיע המשך...

הרי הנושא הזה - שכל כך קרוב לליבו של כל הורה לילדים קטנים - קריטי באותה מידה גם כשמדובר "בילדים גדולים" כמוני וכמוכם.

עכשיו, אחת הבקשות שחזרה על עצמה שבוע שעבר הייתה "מארק, תן דוגמא - משהו שימחיש למה אתה מתכוון..."

כמובן, הראש שלי התחיל מיד להציע לי עשרות של דוגמאות, אבל הפרפקציוניסט שבי עצר את השטף הזה והתעקש על משהו פשוט, אך מקיף:

"תן לי דוגמא אחת, שתסביר הכול בצורה הכי פשוטה שאפשר"

כן, הוא לא עושה לי חיים קלים :-)

אבל אתם יודעים מה, הפעם הנודניק דווקא עזר לי:

לעיתים קרובות, קל לנו יותר למצוא פתרון אחד לבעיה גדולה,
מאשר עשרים פתרונות שונים לעשרים בעיות קטנות.

וזה בדיוק מה שקרה הפעם - תשובה פשוט עלתה מעצמה:

"למה שלא תדבר על יוגה?"

וככל שחשבתי על זה יותר, ככה אהבתי יותר את הרעיון הזה - ראיתי שהדוגמא של יוגה באמת  עוזרת להמחיש את נושא הגבולות בכל כך הרבה רמות...

אז בואו נתחיל עם הדברים הכי מוחשיים, שנמצאים ממש "שעל פני השטח"...

מה קורה למי שבפעם ראשונה עושה יוגה?

הוא או היא פוגשים את הגבולות שלהם בצורה הכי מוחשית שיכולה להיות - דרך הגוף.

מהר מאוד אנו מגלים:

מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו,
ומה עוד לא נגיש לנו?

בעצם, אנחנו מתחילים להכיר מקרוב את "מרחב האפשרויות" הזה שנקרא "הגוף שלי".

ודרך המפגש הזה עם הגבולות, אנחנו גם מתחילים להרגיש את הגוף "מבפנים" - את השרירים  והגידים והעור - פתאום זה מקבל "נפח" וחיות שלא היו שם קודם.

וכל זה - דרך המפגש הפשוט עם הגבולות הפיזיים שלנו...

אגב, קל גם להבין מן הדוגמא הזאת למה אני לא מתלהב מן הסיסמה "לפרוץ מעבר לגבולות"...

הרי מה יקרה לנו ביוגה, אם מנסה ליישם את הסיסמה הזאת?

רוב הסיכויים שפשוט נפצע את עצמנו...

ובחברה שלנו, שבה איבדנו את היכולת להקשיב לגוף שלנו, זה קורה על ימין ועל שמאל - על מזרון יוגה וגם מחוצה לו.

הרי כל תחושה לא נעימה - בין אם כאב פיזי או "כאב רגשי" - תמיד מסמנת לנו:

"שימו לב, משהו לא בסדר כאן, משהו יצא מאיזון"

לכן אחד העקרונות המרכזיים ביותר ביוגה הוא "לשהות על הגבול", כלומר להגיע לקצה "מרחב האפשרויות" הנוכחי שלנו, לעצור שם להקשיב...

לשים לב - "מה קורה איתי, כשהגעתי לגבול שלי?"

בעצם, רק בנקודה הזאת מתחיל התרגול האמיתי ...

ועל זה אני עוד אדבר בהרחבה בפוסטים הבאים...

הוסף תגובה