האם גם אתם "משכנתם" את הזמן שלכם?

מאת: ד"ר מארק זלוצ‘ין | פורסם בשעה: 13:06 |

"ממש אין לי זמן לעצמי..."

כמה פעמים יצא לכם לשמוע את המילים הללו?

או, אם נהיה ממש כנים, כמה פעמים יצא לכם להגיד לעצמכם את המשפט האבסורדי הזה?

למה "אבסורדי" (שלא להגיד "מזעזע")?

אבסורדי, כי אנו מוצאים זמן לכל כך הרבה דברים אחרי - עבודה, בית, ילדים, חברים, טלוויזיה - בקיצור, כל דבר מלבד לעצמנו...

מזעזע, כי פתאום באמצע החיים אנחנו מגלים שאנחנו חיים "בשביל אנשים אחרים", שהתחלנו לתפוס את עצמנו בתור מעין "מכונה", "כלי", "אמצעי" בדרך לאיזושהי מטרה חיצונית "חשובה":

  • לשלם משכנתא
  • לטפל בילדים
  • לעמוד בציפיות של אנשים קרובים (וגם לא כל כך קרובים)
  • ...

אז מה הפלא שבמוקדם או במאוחר, משהו בתוך "המכונה" פתאום מתחיל "לחרוק"...

משהו בפנים מתקומם נגד היחס הנצלני הזה כלפי עצמנו, ואז מתחיל הבלגן:

  • תסכול מחוסר מימוש עצמי
  • תחושת הצפה
  • כעסים על אנשים מסביב
  • ריבים עם הילדים ועם בני הזוג
  • חוסר מיקוד
  • איבוד מוטיבציה
  • חוסר יכולת לקבל החלטות
  • תחושת "מבוי סתום"

ודרך אגב, זה לא חייב להיות דרמטי ויכול להתבטא כסוג של "התייבשות", כשלאט לאט "הניצוץ" הולך ונעלם והחיים שלנו הופכים בהדרגה ל"אפורים"...

ישנם אנשים שפשוט מוותרים ושוקעים יותר ויותר עמוק לתוך שגרה חסרת המשמעות הזאת...

לאחרים נופל האסימון ו"מבוי סתום" שנקלעו אליו משמש עבורם צלצול השקמה - הם סוף-סוף עוצרים ושואלים את עצמם:

"לעזאזל, איפה אני בכל הסיפור הזה?!"

והשאלה הזאת היא צעד ראשון במה שאני קורה "המסע בעקבות 'האני' האבוד" .

וכמו שכתבתי לפני שבועיים, בפוסט "האם הגדרת מטרות זה סתם “בלבולי שכל”?, בדיוק בנקודה הזאת מתחילה התפתחות האישית האמיתית.

כי בלי השאלות "מי אני?" ו"מה אני רוצה באמת?" כל דבר שנעשה יהיה מוכתב על ידי הסביבה, על ידי האופנה, על ידי מוסכמות, ולא על ידי המהות שלנו.

ואחד הביטויים החשובים של "מציאת עצמנו" הוא החזרת תחושת בעלות על הזמן שלנו, כלומר התחושה ש:

"הזמן שלי באמת שייך לי!"

עכשיו, גם אם ברמה המודעת לרובנו אין שום בעיה לקבל את הרעיון הזה, עדיין בפועל רבים מאיתנו מוצאים את עצמם ב"אוברדרפט של זמן".

לפעמים זה יכול להרגיש כאילו "משכננו את החיים שלנו" ועכשיו הזמן שלנו כבר לא שייך לנו, אלא לכל העולם ואשתו - לבוס, לבני הזוג, לילדים, לחברים - ואנחנו נשארנו "בלי דקה על הנשמה".

אז מה עושים?

האמת, לא סתם השתמשתי במילה "אוברדרפט", כי התחום של ניהול פיננסי היה זה שנתן לי בזמנו רעיון איך יוצאים מן הפלונטר הזה.

בספר הקלאסי "האיש העשיר ביותר בבבל" ("The richest man in Babylon") מופיע אחד העקרונות החשובים ביותר לניהול פיננסי מצליח:

"קודם כל שלמו לעצמכם!" 

מצאתי שהעצה הזאת עובדת נפלא לא רק בנוגע לכסף, אלא גם בנוגע לזמן - ומאז אני תמיד משתדל להתחיל את היום ב"זמן אישי", כלומר משהו שאני עושה אך ורק בשביל עצמי, ולא בשביל מישהו אחר.

תוך כדי גיליתי שהדבר יכול להיות די מאתגר - שימו לב לשלל של אמונות מגבילות שונות שצפות על פני השטח מעצם  המחשבה להשקיע זמן בעצמכם לפני שמשקיעים זמן באחרים.

ואם תנסו מחר בבוקר לעשות זאת בפועל - לשבת רבע שעה ולעשות משהו רק בשביל עצמכם - שימו לב כמה "קולות" יתעוררו לכם בראש, שינזפו בכם וידרשו מכם "להפסיק להתעסק בשטויות" ולהתחיל לתת את הדעת על "הדברים החשובים באמת".

ולכן השחרור של מצבור האמונות המגבילות הללו מהווה חלק קריטי בדרך למציאת "המרכז" שלנו ויצירת חיים מספקים באמת, וזה יהיה גם חלק חשוב מן העבודה שנעשה בקורס “מרתון בעקבות 'האני’ האבוד” שיתחיל שבוע הבא.

אז אם אתם רוצים להוציא את עצמכם מ"אוברדרפט של זמן" ולהחזיר לעצמכם את "הזמן המושכן", אתם מוזמנים להצטרף עכשיו למסע שלנו.

נ.ב. לפרטים על הקורס (כולל "הניסוי המטורף" שלי בנוגע למחיר הקורס) אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט מורה נבוכים לקורס “מרתון בעקבות ה’אני’ האבוד”

נ.נ.ב. לפני כשנה הקלטתי וידאו עם תהליך M-Focusing  מיוחד, בדיוק בשביל בעיית "אוברדרפט של זמן" - לצפייה לחצו כאן...

הוסף תגובה